יום טיול באי סלמיס.
יום טיול באי סלמיס
בוקר יווני חם, השמש כבר מטגנת את האספלט, ואנחנו, על האופנוע שלנו, עומדים בתור למעבורת (ממש תור קטן). המעבורות עובדות 24/7 כל 15 דקות יוצאת מעבורת חדשה עמוסה בכלי רכב. שני משוגעים על שני גלגלים, בדרך להגשים חלום יווני.
סלמיס, שם שמהדהד בראשי תיבות "היסטוריה". האי הזה הוא הוכחה חיה
שגם קרבות ימיים מהמאה החמישית לפני הספירה יכולים להסתיים בטוב, לפחות עבור הצד
שחטף פחות. האגדה מספרת שכאן, בדיוק כאן, הצי היווני הכניס לפרסים וחילץ את אירופה
מכיבוש. אני מתאר לעצמי שהפרסים חשבו אחרת, אבל היי, מנצחים כותבים את ההיסטוריה
בעיקר אלה שמחכים עד היום לניצחון המוחלט, ובמקרה שלנו - רוכבים כותבים בלוג.
שיר אהבה למעבורת: 3.40 יורו של חופש
כדי להגיע לגן עדן הזה, צריך לעבור דרך הנמל של
פראמה. הניווט פשוט - אחרי שאתה מנווט באלנבי פינת ברודצקי בפקק של יום חמישי, כל
דבר אחר נראה כמו נתיב מהיר. המעבורת, מסתבר, היא עניין זול כמו מחיר הקפה ביוון.
3.40 יורו, וקיבלנו שייט של פחות מעשר דקות. בשביל המחיר הזה, בארץ לא הייתם
מקבלים גם פיתה עם שקשוקה, שלא לדבר על שינוע של קרנף דו-גלגלי ששוקל כמו מכונית
קטנה.
הקרנף רועד מהתרגשות, והיעד: לחקור כל פינה באי
הזה שמרגיש כאילו הזמן עצר בו מלכת. האי סלמיס הוא אחד הדברים האלה שעדיין לא גילו
אותם תיירים במכנסי ברמודה. פה תמצאו את יוון האמיתית, זו עם החופים הבתוליים,
הטברנות הקטנות והיערות עם הכבישים שגורמים לאופנוע חיוך של אושר.
קפה, גלידה ואנדרטה: איך להתחיל יום רכיבה כמו
שצריך
התחנה הראשונה, כמיטב המסורת: קפה, עוגה וגלידה.
כן, יש חוקים לא כתובים. לא מתחילים רכיבה על בטן ריקה. ב-AmoreconGelato דאגו לנו כמו שצריך: מנת קפה שמקפיצה את
הלב, עוגה מתוקה שהטעינה את המצברים וגלידה קרה שהצליחה לקרר את האספלט הרותח שהיה
לנו בראש.
לאחר מכן עצרנו באנדרטה לזכר אותו קרב ימי. עמדנו
רגע בדממה, נותנים כבוד להיסטוריה. הקרנף הדו-גלגלי רעד קלות, אולי הוא חש גם הוא
את רגעי הדרמה. או אולי סתם כי היה לו חם במנוע והדרך היתה משובשת. אחרי הכל, מי
יכול להישאר אדיש בחום של 32 מעלות?
מפרצים שקופים וכלבים מורעבים: רכיבה בדרכים
ירוקות
המשכנו בנסיעה לאורך החוף. כבישים מתפתלים,
יערות, והאופנוע פשוט נבלע בנוף, ששון ושמחה. מצאנו פינה מושלמת בצל העצים, ליד
מקום קסום שנקרא Sense Beach.
עצרנו לרגע, ניסינו להבין איך הים יכול להיות כל כך כחול. ואז גילינו את STREET COFFEE,
בית קפה קטן שמוציא משלוחים לחוף. כן, נכון, משלוח של קפה ואוכל לתוך החול, בלי
טלפון, פשוט עומדים ומחכים. יוונים.
משם, הטיפוס להרים היה בלתי נמנע. אופנועים
אוהבים פיתולים, והכבישים האלה נראו כאילו נבנו במיוחד עבורם. טיפוס, ירידה,
סיבובים חדים. עברנו ליד מנזר יפהפה, אבל לא התעכבנו. המטרה הבאה היתה ברורה - עוד
מפרץ.
KanakiaBeach, זה
השם שחרטנו בזיכרון. פיסת גן עדן אמיתית, חוף מושלם, מים צלולים וצל עצים. התמקמנו
לנו בנוחות, כשלידנו מפוזרים ספסלים שאפשרו לנו להתפנק כמו מלכים. בחוף ישנה טברנה
יוונית קלסית לארוחת צהרים נחמדה. אבל אז הגיעה להקה כלבים חברותיים, אבל מורעבים.
הם הסתובבו בין השולחנות, מחכים למתנדב תמים שישתף אותם בארוחה. ידענו שכדאי
להישאר צמודים לצלחת אף לפנק את הכלבים מידי פעם, או שאתה משתף, או שאתה הופך לארוחה בעצמך.
השקיעה מעל המים: סיום מתוק ליום חם
לקראת ערב, כשהשמש החלה לשקוע, חזרנו למעבורת.
200 קילומטרים של אושר על שני גלגלים עברו במהירות שיא. עייפים ומרוצים, עם בטן
מלאה באוכל, בלב מלא ביופי, ובמנוע לוהט כמו השמש היוונית, חזרנו הביתה. הטיול הזה
היה תזכורת לכך שההרפתקה האמיתית נמצאת לא רק בדרכים, אלא גם ברוח החופש שאופנוע
מעניק לך. סלמיס, נתראה בסיבוב הבא.
תגובות
הוסף רשומת תגובה