הרפתקאותינו באוויה

הדשא של השכן "אי-יותר": הרפתקאותינו באוויה

אומרים שהדשא של השכן ירוק יותר, אבל במקרה שלנו, האי של השכן פשוט מרגיש הרבה יותר... "אי". בתור תושבי היבשת, האי הענק אוויה (Evia) הוא תכלס החצר האחורית שלנו – אז החלטנו להוציא את האופנוע ל"פליידייט".

היינו רק שלושתנו: זוגתי, אני, והאופנוע הנאמן שלנו (שבינינו, הוא דרמה קווין רצינית בכל מה שקשור להפלגות).

שלב 1: הקומוניקציה הימית

היום התחיל ברכיבה קלילה בין הגבעות לכיוון נמל אגיה מרינה. המטרה: לתפוס את המעבורת.

עלייה למעבורת עם אופנוע היא תמיד תרגיל ב"צמצום רווחים אקסטרים". גלגלנו אותה פנימה וקשרנו אותו חזק, חצי מטעמי בטיחות וחצי כדי שלא יקבל מחלת ים ותתעלף על איזה וולוו שעברה בסביבה. השארנו אותו שם להרהר על בחירות החיים שלו ועלינו לסיפון העליון להפלגה של 40 דקות לנאה סטירה.

טיפ של מקצוענים: הרוח על הסיפון היא הדרך של הטבע להעניק לכם תסרוקת חינם (ואגרסיבית במיוחד).

שלב 2: מלכודת הכפר בזארקס (Zarakes)

ברגע שירדנו מהרמפה בנאה סטירה, התחלנו בטיפוס. מרכז אוויה הוא מבוך של רכסי הרים וכפרים עתיקים שנראה שהצליחו להתעלם בכישרון רב מ-300 השנים האחרונות של האנושות.

עצרנו בזארקס, כפר שנראה כאילו נחצב כולו מסלע אחד. הרעב השתלט עלינו, והסתערנו על המאפייה הראשונה שראינו.

• הקפה: בסדר.

• המאפה: סביר.

• החרטה: מיידית.

ליטרלי שלושים שניות אחרי שהמשכנו בנסיעה, חלפנו על פני שורה של בתי קפה ומסעדות מדהימות שלא ידענו שקיימות. "נעצנו" אותן במפה המנטלית שלנו לפעם הבאה. המסקנה: הקרואסון הראשון שאתה רואה הוא שקר; השני הוא הפרס האמיתי.

שלב 3: פורטו בופלו – הספוט הסודי

התחנה הבאה: פורטו בופלו. אם לא שמעתם עליו, זה כנראה כי המקומיים ממש לא רוצים שתשמעו. זה אחד המפרצים הכי חבויים ויפהפיים על האי.

מכיוון שביקרנו כאן בעבר, רצינו לראות אם ה"קידמה" הספיקה להרוס משהו. להפתעתנו, הכפר נשאר אותו גן עדן רדום עם מים צלולים כבדולח, למרות שצץ שם מלון חדש ומבריק עם דירות מעוצבות. לקחנו "הפסקת מדיטציה אסטרטגית" (בסדר, נו, פשוט נחרנו על ספסל מול הים).

אם לשלווה היה מיקוד, הוא היה נמצא כאן.

שלב 4: הפינאלה הגדול בארטריה

שום טיול ביוון לא נחשב חוקי אם לא דפקת ארוחה שגורמת לך לשקול מחדש את מערכת היחסים שלך עם החגורה במכנסיים. רכבנו לארטריה – עיירה תוססת עם שורשים עתיקים עמוקים ותיאבון מודרני עוד יותר.

חנינו בנמל ועשינו את מה שכל אדם הגיוני עושה בארטריה: הזמנו כמות של דגים טריים ומזטים שהייתה יכולה להאכיל בקלות את כל הצי היווני, כולל המילואימניקים.

• הווייב: בריזה מלוחה וצליל "לחיים" של כוסות אוזו.

• מצב קולינרי: מלאים עד הגרון (ובקושי נכנסים לחליפת הרכיבה).

• רמת אושר: עקפה את המדד.

הדרך הביתה

עם כרס מלאה בפירות ים ולב מלא באוויר של איים, התגלגלנו למעבורת השנייה של היום – הקו הישיר מארטריה בחזרה ליבשת. שייט קצר, ואנחנו בבית.

אויה, יא יפה אחת. יש לך גבעות, מפרצים נסתרים, ומאפים בינוניים שלימדו אותנו שיעור חשוב בסבלנות. אנחנו עוד נחזור בשביל בית הקפה השני בזאראקס (הפעם אנחנו בודקים את הביקורות בגוגל קודם)! 🏍️⚓