טיול יום בדרום אויה

כשהתוכניות פוגשות את המציאות: יום רכיבה הפכפך וטעים בדרום אוויה

כרוכבים, אנחנו לומדים מהר מאוד שהתחזית היא המלצה בלבד. כשהחזאי היווני הבטיח בבוקר "ממטרים קלים" וטמפרטורה סבירה של כ-24 מעלות צלזיוס, זה נראה כמו תרוץ מושלם לצאת לטיול יום קליל בדרום-מרכז האי אוויה (Evia). החלטנו לא למהר, למה לקום מוקדם מדי? כיוונו למעבורת של השעה 10:30 שיוצאת מנמל אגיה מרינה (Agia Marina).

המעבורות היווניות, בניגוד אולי לסטיגמה המקומית, מתקתקות כמו שעון שווייצרי. עלינו על הסיפון, נקשרנו, והפלגנו בדיוק בזמן. אלא שחצי שעה לתוך השייט, התברר שהחזאי לא ממש דייק במונח "ממטרים קלים". גשם שוטף וסוער ליווה אותנו לאורך כל ההפלגה. מזל גדול שהיינו בתוך החלל המוגן של המעבורת.

קפה של התאוששות בנאה סטירה

כשהגענו לנאה סטירה (Nea Styra) הגשם אמנם פסק, אך המעלות סירבו לשתף פעולה עם הבטחות הבוקר. היה קריר באופן מפתיע, ואנחנו, שהגענו אופטימיים ללא חלפ"ס, לבושים בטישירט ומעילי קיץ מאווררים (רשת) – הרגשנו היטב את המרתון של הרוח. התחנה הראשונה הייתה מתבקשת: בית הקפה הקרוב ביותר בנמל, כדי להתאושש מההפלגה, להתחמם, ולצחוק קצת על הבטחות השירות המטאורולוגי.

היסטוריה על ההר: קסטלו רוסו (Castello Rosso)

לאחר שהתחממנו, עלינו על האופנוע לכיוון אחד האתרים ההיסטוריים המפוארים באזור – קסטלו רוסו ("המבצר האדום"). המבצר הוונציאני העתיק הזה ניצב בגאון למרגלות הר אוקי וחולש על פני כל מפרץ קריסטוס.

המבצר הוקם במקור בתחילת המאה ה-13 (סביב שנת 1205) על ידי הברונים הלטינים (הפרנקים) שהגיעו לאזור לאחר מסע הצלב הרביעי. השם שלו ניתן לו בשל הגוון האדמדם הייחודי של האבנים והסלעים המקומיים מהם נבנו החומות. בהמשך, הוונציאנים כבשו את המקום, הרחיבו וביצרו אותו בצורה משמעותית כדי שיהווה את מרכז הכובד השלטוני והצבאי שלהם בדרום האי. המבצר החליף ידיים פעם נוספת במאה ה-15 כאשר האימפריה העות'מאנית השתלטה עליו, ושמרה על ביצוריו עד לשחרור יוון. לעמוד בין החומות העתיקות האלו ולראות את פתחו של מצר קאבו-דורו הפראי מלמעלה – זו חוויה עוצמתית לכל חובב דרכים והיסטוריה.

קניון דימיטריוס הקדוש ומזג האוויר שהכתיב שינויים

משם המשכנו ברכיבה לעבר קניון דימיטריוס הקדוש (Agios Dimitrios Gorge). הנסיעה באזור זה הפכה למאתגרת יותר. הדרכים ההרריות לא פשוטות, ממטרים קלים חזרו להציק, והמד המעלות הראה על 18 מעלות קרירות בלבד. בשל התנאים והקור, קיבלנו החלטה מושכלת של רוכבים מנוסים: לא לרדת במסלול התלול עד לקו המים. במקום זאת, עצרנו בנקודת תצפית גבוהה, השקפנו על המפרץ הסוער והדרמטי מלמעלה, והחלטנו לקצר את הסיבוב בקניון עקב מזג האוויר.

גן עדן בין עצי התות: טברנת Mouries

התוכנית המקורית הייתה לאכול ארוחת צהריים מאוחרת במסעדת הדגים המפורסמת Cavo d'oro בקריסטוס. אלא שלדרכים יש תוכניות משלהן. עברנו בכפר הקטן Paradeisi (שמשמעות שמו היא המילה גן עדן), ושם נתקלנו בטברנה מקומית בשם Mouries ("Οι Μουριές"). עצי התות (Mouries ביוונית) מכונים בצדק "מלכות הצל של יוון". בשל העלים הרחבים, העבוטים והצפופים שלהם, היוונים נוהגים לנטוע אותם בכיכרות הכפרים (ה"פלקה"), במרכזי המדרכות, מחוץ לטברנות ובחצרות הבתים. תחת צילם הכבד והמגן נהוג לשבת בקיץ היווני הלוהט. הישיבה בטברנה תחת העצים הללו, גם ביום קריר, הייתה שווה כל רגע. האווירה האותנטית של המקום הגיעה לשיאה עם האוכל המסורתי: מנת טלה בבישול ארוך בקדירה, שהייתה חמה, עשירה בטעמים והוסיפה בדיוק את החמימות והנחמה שהיינו צריכים אחרי הרכיבה בקור.

סיום הטיול

היינו יכולים לשקוע בכיסאות העץ של הטברנה תחת עצי התות ולשבת שם שעות, אך השעון תקתק והמעבורת של השעה 17:00 שמחכה לנו בנמל מארמרי (Marmari) לא תמתין לרוכבים רעבים. רכבנו רכיבה קצרה ואחרונה אל הנמל, עלינו על המעבורת, והפלגנו בחזרה אל היבשת. יום הטיול הזה הוכיח שוב שלפעמים הגשם, הקור והשינויים בתוכניות הם בדיוק התבלינים שהופכים טיול יום שגרתי להרפתקה בלתי נשכחת.